בלי קשר אם אני חושבת שהסגר הוא טוב או נכון או מוצדק ואם יש לי רעיונות אחרים – בפועל קיבלתי מלא זמן פנוי במתנה. ולא רק אני. חלק גדול מהאנשים בעולם פתאום קיבל זמן. ואם תמיד ידעתי מה אני אעשה כשיהיה לי זמן פנוי – איזה ספרים אקרא, ואיך אסדר את הבית ואעשה ספורט – פתאום כשיש לי כל כך הרבה זמן פנוי, אני בעיקר עושה כלום.
האם להילחם בתחושה הזאת? האם לגייס את עצמי לעשות דברים שאחר כך אצטער שלא עשיתי? ומי זה בתוכי שיצטער ושכרגע כל כך לא מגויס לעשייה?
קליפת המוח שלנו מחולקת לשתי אונות – ימין ושמאל. אומרים שיש להן תפקידים תודעתיים שונים לגמרי. מוח שמאל עוסק בעבר ובתכנונים לגבי העתיד. הוא החלק "החושב". זה שדואג, זה שמארגן, זה שנחשב לוגי ויש שיגידו – גברי.
מוח ימין לעומתו עוסק בכאן ועכשיו. הוא נוכח. הוא אוהב. הוא רגוע. הוא יודע להעריך דברים שוטים כמו שקיעה או פרח עדין. הוא נחשב מחובר לרגשות או לדפוס חשיבה חיובית נשית.
בזמן קורונה הבלתי מוגדר שקיבלנו שבו אי אפשר לתכנן שום דבר קדימה כי לא ברור מתי מערכת החינוך תחזור לפעול, ומתי העבודה תחזור לשגרה, או איך ייעשו הבחינות באוניברסיטאות, ומתי בני ה-60+ יוכלו לצאת מהבית… מוח שמאל הופך פחות רלוונטי ומוח ימין נעשה יותר ויותר דומיננטי.
אם אתם "יורדים" על עצמכם בגלל חוסר עשייה, אולי אין באמת צורך בזה. תסתכלו על הסרטון הבא ואולי תוכלו להרשות לעצמכם ליהנות מהזמן הזה שהוא כל כך מחוץ לזמן הרגיל שלנו…
עוד יגיעו ימים של עשייה נמרצת.
עת לכל אמר קהלת. עכשיו אנחנו בזמן קורונה.
בואו נהנה ממנו 🙂
להתראות כשנתראה,
נגה