אם נעמיד בפני האדם הממוצע את השאלה – מה אתה מעדיף: לשבת במסעדה, לטייל או להיות חולה, די ברור שלא יבחר להיות חולה. מחלות גורמות לכאב, משבשות את סדר היום, מסכנות חיים. לא פלא שהמדע המודרני קבע חד משמעית – מחלות הן דבר רע ועלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת למגר אותן.
עוד קבע המדע המודרני – הסיבות לקיומן של המחלות הוא "פגם בייצור" ולכן לא ניתן להסתמך על גופו או על נפשו של האדם על מנת לרפא מחלות אלא נדרשת התערבות אינטליגנטית ומתוחכמת שתיקח את השליטה לידיה ותפצה על הכשלים הקטנים והגדולים של הטבע. כך נולדו בדיקות רפואיות, תרופות, ניתוחים, ומכשור רפואי שהולך ונעשה מתוחכם יותר ויותר.
כל תרופה שאנו נוטלים נועדה להשתלט על תפקוד כלשהו בגוף ולנהל אותו. כך עושים מדללי הדם, התרופות להורדת כולסטרול, סוכר ולחץ דם, אנטיביוטיקה, תרופות נוגדות חרדות, דיכאון ועוד. בכל פעם שאנחנו נוטלים תרופה אנחנו מאששים את הטענה שמחלות הן צרה שיש להילחם בה, ושלגוף-נפש שלנו אין יכולת לרפא אותן בעצמו.
האמנם זו האמת כולה?
בספרו "ריפוי הכאב הכרוני" כותב ד"ר ג'ון סארנו:
"ברית מפתיע ובלתי סבירה נוצרה בין מומחים בתחומים רפואיים שונים. הכירופרקטורים, למשל, שבמשך שנים ספגו קיתונות של ביקורת מהרופאים על כך שתחום שבו הם עוסקים אינו מספיק מדעי, קיבלו הכרה בתור מאבחנים ומטפלים בבעיות גב. הם תמיד טענו שליקויים מבניים בעמוד השדרה הם הגורם לכאבי גב. מכיוון שגם הרופאים האמינו בכך, הם צירפו את הכירופרקטורים לקהיליית המטפלים בכאבי הגב. חברים אחרים בקהיליית מטפלים זו הם האוסטאופתים, המומחים ברפואה פיזיקלית ושיקום, האורתופדים, הנוירולוגים, הנוירוכירורגים, הפיזיותרפיסטים, המדקרים, הקינסיולוגים ומטפלים אחרים שמתמחים בעיסוי או בסוגים ייחודיים של פעילות גופנית. המשותף לכולם הוא שהם חולקים את הרעיון שעמוד השדרה ומערכת השרירים הסובבת אותם לוקים בחסר, נפגעים בקלות וזקוקים לצורה מסוימת של התערבות טיפולית."
(עמוד 22 בספר ריפוי הכאב הכרוני)
האם הגישה הרפואית הרווחת מפרשת נכון את מה שקורה או שמא זו פרשנות שגויה לתמונה הקלינית? על כך מוסיף וכותב ד"ר סארנו:
"בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, בעיצומה של המגפה המתפשטת הזאת (של כאבי שריר/שלד) התחלתי להטיל ספק בנכונותן של האבחנות הקונבנציונליות ולפיכך גם בנכונות הטיפולים שנבעו מהן… גיליתי של-88% ממטופליי היתה היסטוריה של הפרעות עיכול קלות כמו צרבת וקוליטיס או מצבים קדם אחרים שנגרמים מלחץ נפשי כמו כאבי ראש שמקורם במתח, אקזמה והשתנה תכופה. למרות שלא כל הרופאים מסכימים שמצבים אלו קשורים לגורמים פסיכולוגיים או רגשיים, הניסיון שלי כרופא משפחה וההיסטוריה הרפואית שלי עצמי הקלו עלי לאמץ את המסקנה הזאת… כשאמרתי למטפליי שאני סבור שהכאב שלהם נובע ממתח, נדהמתי לגלות שאלה שהסכימו עם האבחנה שלי דיווחו על שיפור במצבם. בניגוד להם, בקרב אלו שדחו את אותה לא חל שום שיפור."
(עמודים 23-24 בספר ריפוי הכאב הכרוני)
ד"ר סארנו סבור שאנו נוטים להדחיק רגשות מסוימים שנחשבים בעינינו מסוכנים מדי. הרסניים מדי. רגשות שיגרמו לאחרים להפסיק לאהוב אותנו. וכדי שלא נצטרך לעסוק בהם, אנחנו יוצרים מחלה מאד מטרידה, אבל לא מסכנת חיים. כמו למשל כאבי גב, פיברומיאלגיה, מחלות כרוניות של מערכת העיכול ומחלות "מודרניות" רבות אחרות. למעשה, המוח משנה את זרימת הדם בגוף ואת הוראות ההפעלה בתוך הגוף שאופן שיוצר מחלה. כל עוד ננסה לפתור את התסמין במקום לאתר את הרגש המודחק ולתת לו דרור ומרפא, הפתרונות הרפואיים שנקבל יהיו זמניים, ולכן מרבית האנשים שמתחילים ליטול תרופות אחרי גיל 50 ממשיכים ליטול אותן לכל אורך חייהם.
פתרון או ריפוי אמיתי של מחלות מצריך שינוי גישה מהותי. הוא מצריך להפסיק להתייחס למחלות כאל אויב, מפחידות ככל שתהיינה. הוא מצריך שנפסיק להתייחס לגוף כחלש ופגום, למרות שכך התחנכנו. הוא מצריך לימוד והבנה מעמיקים של הגוף-נפש שלנו עד שנדע להבין מה בתוכנו יוצר מחלות. מה גורם לדלקות שאינן זיהומיות (שהן המקור לחלק מאד גדול מהכאבים שאנחנו חווים), מה בתוכנו גורם לשגשוג יתר של תאים מסוימים וליצירת גידולים, ומה בתוכנו גורם לפירוק רקמות כמו באוסטיאופורוזיס.
משאבים עצומים מוקדשים למחקר המודרני שמבקש להילחם במחלות מתוך ההנחה שמחלות אינן ביטוי לשום דבר נשגב בתוכנו אלא אך ורק לפגם בנו ו/או בסביבה שלנו. אינני שופטת את הסיבות שהובילו להנחות האלה ואני יכולה להבין שלא פעם דאגה כנה לשלום בני האדם אכן עומדת מאחוריהן, אלא שאני סבורה שאם נצליח לחבק את התחלואים שלנו ושל הסובבים אותם ולהתבונן בהם דרך משקפיים אחרים לגמרי, נוכל לגלות בהם דברים אחרים שיאפשרו לנו להיות, כמו שאומר הספר (של ג'ון רובינס), בריאים בני 100.
אינני משתוקקת בהכרח להאריך ימים עד גיל 100 ויותר. בעיקר אני משתוקקת לחיות בשלום עם הגוף שלי, לסמוך עליו שאם הוא מתלונן או מייצר כאב/מחלה כלשהי – כנראה שמשהו בחיים שלי לא מאוזן וברגע שאשיב את האיזון, אוכל להשיב את הבריאות, מבלי לפתח תלות בתרופות כרוניות.
אני מניחה שיש יותר מדרך אחת לערוך את ההיכרות האינטימית הזאת עם הגוף, ויותר מדרך אחת לפענח את הקודים שלו. הדרך שעד היום הכי עובדת לי היא זו של תטא הילינג. כשאנחנו בריאים, ועדיין סומכים באופן מלא על הגוף שלנו – זה זמן טוב ללמוד תטא הילינג ולהתעמק בה על מנת ליצור תשתית רגשית ופיזית בריאה שתוכל לשאת אותנו עוד שנים רבות. גם אחרי שכבר התחלנו טיפול רפואי, תטא הילינג עדיין יכולה לעזור לנו לחולל מהפך מחשבתי ולשנות את תפיסת העולם באופן שיאפשר לנו לחזור להיות בריאים, או לפחות בריאים יותר מכפי שאנחנו היום. כך אני מאמינה, וכך גם ראיתי במספר לא מבוטל של מקרים.
בהחלט שווה לנסות!
אם מעניין אתכם – צרו אתנו קשר.
מאחלת לכולנו להרגיש טוב ולא לפחד ממחלות,
נגה