קריאה לעסוק בריפוי – ראיון עם מארק אנתוני

ניסים על פי תטא הילינג

מתוך ראיון שערכה סוּדהה המילטון.

סודהה: מארק אני תוהה אם תוכל לשתף אתנו חלק מהסיפור הבלתי רגיל שלך?

מארק: כן. בגיל 32 מצאתי את עצמי עומד אל מול מחלה מסכנת חיים ולמרות הכוונות הטובות של הרפואה האוסטרלית והרמה הגבוהה שלה, מצבי לא השתפר. 

הכל התחיל כשבמשך תקופה הרגשתי "גמור" פיזית. הלכתי לכירופרקט שלי כדי לקבל טיפול הוליסטי ולרוע מזלי יצאתי עם מספר צלעות שבורות וחוליה מרוסקת. זה התברר בצילום רנטגן רק אחרי שסבלתי מכאבים עזים. למרות שעבדתי בתעשיית הבנייה וכל השנים ששיחקתי בענפי ספורט כוחניים, עדיין אבחנו שצפיפות העצם שלי נמוכה. זאת היתה טעות.

סודהה: זה נשמע כמו ההתחלה של סיפור אימים.

מארק. כן. כך היה. טעות רדפה טעות. החשד הבא נפל על שחפת. אושפזתי מיד. למרות האבחנה כל הבדיקות לשחפת יצאו שליליות. עשיתי עוד הרבה בדיקות דם וביופסיית מחט עדינה בהכוונת CT. זה אומר ששוב ושוב הכניסו מחט באורך 18 ס"מ לתוך עמוד השדרה שלי כדי לחפש את המיקום הנכון לדגום. 

באותה תקופה טופלתי על ידי מספר נוירו-כירורגים, מנתחים אורתופדיים, מנתחי לב-חזה ורופאי מחלות זיהומיות. הביופסיות עם המחט העדינה לא הצליחו לכן הוחלט לחתוך לי 3 חורים בדופן הגוף, להכניס מצלמה ולקחת דגימה מהזיהום.

סודהה: אני מתארת לעצמי שהיית די מבוהל בשלב הזה.

מארק: ובכן, כשהתעוררתי, מצאתי שני צינורות שנקזו דם מבית החזה שלי אחרי שהריאה שלי קרסה במהלך הפרוצדורה, צינורית שלישית שטפטפה לתוכי מורפיום, וצלקת באורך 25 ס"מ כמזכרת לכל הצרות שלי. החדשות הטובות היו שלא מצאו לי סרטן, אבל החדשות הרעות היו שהם לא הצליחו לקחת דגימה מספיק גדולה כדי לבחון שום דבר אחר. הדבר הבא שהם תכננו היה לחזור על הניתוח, אבל "למזלי" פיתחתי חום, ועל פי הפרוטוקול הרפואי הייתי צריך לקבל אנטיביוטיקה לפני שיוכלו שוב לנתח אותי. 

גם אחרי 6 שבועות של טיפול באנטיביוטיקה במינון גבוה הבדיקות הראו שעדיין יש רמת זיהום של 125 בגוף שלי (המינון הנורמלי עומד על 0-15). עשו לי ביופסיה נוספת עם מחט עדינה ושוב קיבלתי אנטיביוטיקה עד שהגיע האבחון הנכון – Vertebral Osteomyelitis (דלקת לשד העצמות בחוליות). הדלקת גרמה לקריסה חלקית של חוליות T6 ו-T7 בבית החזה והיתה בעלת פוטנציאל מסכן חיים. היא הגבילה אותי ברמה כזאת שלא הייתי מסוגל להרים שקית קניות, שלא לדבר על בתי בת השנתיים.

סודהה: אני מבינה שאז קיבלת עותק מספרה של ויאנה סטייבל "Go Up and Work With God" ("לעלות ולעבוד עם אלוהים". לא תורגם לעברית).

מארק: הנטורופת שלי המליץ לי עליו והספר ממש תפס אותי. הרגשתי שהתשובות והריפוי שייחלתי להם נואשות נמצאו בתוכו. כשקוראים משהו שמתאים בול, פשוט יודעים את זה! חקרתי את הנושא עוד קצת באינטרנט ונרשמתי לסדנה הבאה. באותו סוף שבוע השתתפתי בקורס תטא הילינג מתקדם וגיליתי שהכאב בגב חלף לחלוטין.

סודהה: זה בטח היה מדהים וגם מפחיד באותו זמן. מה איפשר לך להחלים?

מארק: במהלך תהליכי הריפוי, כשהייתי במצב תטא, קיבלתי אמונות חיוביות חדשות שאפשרו לי להחליף את האמונות שפשוטו כמשמעו הרגו אותי. כשהייתי בן 16 אבי נפטר מדום לב פתאומי ואמרו לי שאני צריך להיות חזק בשביל אמא. באופן לא מודע לקחתי את זה על עצמי. לא הרשיתי לעצמי להתאבל עליו ומאותו יום חשתי אחריות גדולה לוודא שהכול יהיה בסדר. באופן לא מודע, כעסתי על אבא שלי שעזב אותי ולא לימד אותי את כל הדברים שהייתי צריך ללמוד ממנו. זה יצר אצלי תחושה שאני לא מקבל תמיכה ותחושת המחסור הזאת מאד התגברה כשראיתי את החברים שלמדו איתי בבית ספר מסיימים את הלימודים והולכים לעבוד עם האבות שלהם בתעשיית הבניין. אני לעומתם הייתי צריך לעשות את הכל בעצמי. סוגיות התמיכה האלה הופיעו בגב שלי והטינה שסחבתי הפכה לזיהום. בסשן הראשון שקיבלתי בתטא הילינג עבדנו על הסוגיות שהיו לי בקשר לאבא שלי. חלק גדול מהכאב שחשתי בגב עבר מיד. בעקבות זה יכולתי לראות את התמיכה שקיבלתי מאמא שלי, אחי, האחיות שלי ואשתי. למעשה, היתה לי תמיכה רבה מאד אבל לא יכולתי לראות אותה בגלל האמונות שלי.

סודהה: מארק אני מודה לך מאד שחלקת אתנו את סיפור המסע משנה החיים המופלא שלך.